מהי רגישות יתר לתרופות MDR1?
רגישות יתר לתרופות MDR1 היא תוצאה של מוטציה בגן שעושה נוירוטוקסי מולקולות תרופות מסוימות למספר גזעי כלבים הקשורים לקולי.
הגן MDR1 (להתנגדות מרובה תרופות) - המכונה כיום גם ABCB1 - אחראי לסינתזת חלבון המתבטא בתאי האנדותל שמרפדים את נימי הדם של המוח. חלבונים אלה הם מרכיבים חיוניים של מחסום הדם-מוח שתפקידם להגן על שלמות מערכת העצבים המרכזית, בפרט על ידי מניעת כניסת מולקולות תרופות למוח. אותם חלבונים נמצאים גם בכבד או בכליות כדי לסייע בחיסול חומרים רעילים לגוף הכלב באמצעות שתן ומרה.
כאשר ישנה מוטציה בגן MDR1, חלבונים אלה אינם מיוצרים עוד כהלכה וזה גורם לכלבים הנושאים מוטציה זו, עלייה במעבר החומרים הרעילים דרך מחסום הדם-מוח והצטברות של האחרונים במוח.
מהם הסיכונים במקרה של רגישות יתר לתרופה MDR1?
בכלבים עם הפרעה זו, מתן תרופות מסוימות גורם לנוירוטוקסיות והתפתחות של:
- שֶׁל הפרעות במערכת העצבים המרכזית כגון הפרעות בתנועה (אטקסיה, שיתוק או שיתוק), רעידות או עוויתות שעלולות להוביל לתרדמת או אפילו למוות של החיה עקב דיכאון נשימתי,
- שֶׁל הפרעות בעיניים כגון התרחבות חריגה של האישונים (מידריאזיס) או אובדן ראייה,
- מ הפרעות במערכת העיכול אשר עשויים לכלול הקאות ואנורקסיה.
אין קיים ללא תרופה והטיפול מבוסס על החייאה רפואית. אולם למרבה הצער, ישנם עדיין מקרים רבים של מוות במקרה של הרעלת סמים.
אילו תרופות וגזעי כלבים מושפעים?
גזעי הכלבים העיקריים בסיכון בצרפת כוללים הקולי, הרועה האוסטרלי, הרועה האוסטרלי המיניאטורי, כלב רועים שטלנד, ברגר בלאן סוויס, הגבול קולי, הקולי הארוך והקצר, הרועה הגרמני בנוסף ל הזנב. ברור שגם כלבים הנובעים מהכלאה עם הגזעים שהוזכרו לעיל מהווים סיכון לרגישות מוגברת לתרופות.
בין גזעים אלה, הכלבים הנמצאים בסיכון הגבוה ביותר לפתח שיכרון כתוצאה מבליעה של התרופות הם כלבים הומוזיגוטיים למוטציה של הגן MDR1. במילים אחרות, אלה הכלבים שיש להם שני עותקים מוטנטים של הגן בגנום שלהם המהווים את הסיכון הגדול ביותר. עם זאת, כלבים שיש להם רק עותק אחד של הגן המוטה, הנקראים גם הטרוזיגוטים לגן המוטה, נמצאים גם הם בסיכון ולכן חשוב לנקוט באותם אמצעי הזהירות לכלבים הטרוזיגוטיים כמו לכלבים הומוזיגוטיים לגן.
מולקולות התרופה שיש להימנע מכלבים רגישים הן:
- איברמקטין, מולקולה המשמשת בחלק מוצרי הדברה, ומולקולות הדומות לאברמקטין כגון דורמקטין, אבמקטין, מוקסידקטין ומילבמיצין,
- loperamides, מולקולות המשמשות מסוימים תרופות נגד שלשול,
- emodepside, מולקולה נוספת המשמשת במוצרים מסוימים נגד טפילים.
ישנן גם מולקולות אחרות שיש להקפיד עליהן, כגון:
- מולקולות המשמשות בתרופות לטיפול בהפרעות גסטרואנטרולוגיות (cimetidine, ranitidine, domperidone, ondansetron),
- מולקולות המשמשות בתרופות לב (דיגוקסין, דיגיטוקסין, כינידין, דילטיאזם, וראפמיל),
- מרכיבים פעילים המשמשים באונקולוגיה (דוקסורוביצין, וינבלסטין, וינסריסטין, אקטינומיצין D ומיטוקסנטרון)
- מולקולות הפעילות על המערכת החיסונית (ציקלוספורין A וטקרולימוס),
- דקסמתזון, אסטרדיול, מורפין ופניטואין.
איך אדע שהכלב שלי סובל מרגישות יתר של התרופה?
בגזעים בסיכון יש בדיקה גנטית לזהות כלב הנושא את המוטציה וכך לדעת אם הוא בסיכון. אם לא עשית את בדיקת ה- DNA, יש להניח כי כל כלבי הגזעים הנמצאים בסיכון הם נשאי המוטציה.
בכלבים אלה אפילו יותר מאשר בחיות אחרות, לכן מומלץ לעולם אל תיתן להם תרופות ללא ייעוץ של וטרינר. זה כולל מוצרי הדברה הזמינים ללא מרשם.
